בית-משפט לענייני משפחה
מחוז תל אביב תמ"ש: 001111/07
תמ"ש: 001112/07
תמ"ש: 001113/07

בפני: כב’ השופט אריאל בן-ארי (אטינגר) תאריך: 15.12.2008
י"ח בכסלו תשס"ט

בעניין: משמורת התאומים הקטינים:
1. ---
2. ---

ע"י ב"כ:

האם: הגב’ ---
עו"ד רפי שדמי/עו"ד ענבל ערה

האב: ---
ע"י ב"כ: עו"ד אהובה יששכר ועו"ד הדס לנזיני

פסק דין בעניין משמורת הקטינים

1. שתי תביעות מונחות לפני, והסעד העיקרי הנתבע בשתיהן הוא מתן פסק-דין שיקבע אצל מי תהיה משמורת התאומים === ===== (כבני שנתיים וחצי). כל אחד מן ההורים שבפני סבור, כי על התאומים לגדול אצלו ובמשמורתו, וכי ההורה האחר אינו מסוגל לשאת באחריות זו.
2. ע"פ כתבי הטענות של האֵם, כך מצטיירת דמותו של האב:
2.1 מדובר באדם המתבייש במשפחתו ובמוצאו (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה פרק א’ ס’ 4 ).
2.2 במשפחתו מספר מקרים של פיגור שכלי, מקרי סרטן, גזזת, שיתוק וניוון שרירים (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה פרק ב’ ס’ 21).
2.3 האב צורך סמים קשים כגון אֶקְסְטַזי וסְפִּידים. הוא מערבב אקמולים עם וודקה ומשתכר עד השעות הקטנות. כתוצאה מצריכת הסמים הפך לנטול כוח-גברא ולא יכול היה לקיים חיי אישות (תמ"ש 1114/07 פרק א’ ס’ 7 ופרק ב’ ס’ 26).
באחד המקרים בהם היה שיכור כלוט, גרם לתאונת דרכים וריסק משאית חלוקה של ======. בתאונה אחרת - ברח ממקום התאונה עד לתפיסתו ע"י קצין הבטיחות של ======, שם הוא עובד (תמ"ש 1114/07, כתב התביעה פרק ו’ ס’ 1 ו- 2).
2.4 בשכרותו נוהג היה לישון עירום ועריה בסלון שבדירה, כשהוא מדיף ריח רע של
אלכוהול, ורוק לבן ניגר מזוויות פיו (תמ"ש 1114/07, כתב התביעה פרק ב ס’ 26 ו- 27).
2.5 מבלה במועדוני קלפים והימורים (תמ"ש 1114/07 ,כתב תביעה פרק א ס’ 7).
2.6 נעדר ימים ושבועות מביתו ומבלה אותם במכוני ליווי (תמ"ש 1114/07 פרק ב’ ו- ג’).
2.7 מדובר באדם הנוהג לגדף ולקלל ומכריז על עצמו "אני מסומם" (ועישן סמים אף בסלון ביתו. תמ"ש 1114/07 פרק ג ס’ 11).
2.8 אדם שאיים על אחיות "טיפת חלב", כי ירצח אותן (תמ"ש 1114/07 פרק ב’ ס’ 4).
2.9 מדובר בבעל שמכה את אשתו מכות אכזריות, ומתעלל בה עד כדי כך שאושפזה בבי"ח. המדובר בעשרות מקרים של אלימות, והמשטרה הוציאה אותו מהבית באופן קבוע. ולא זו בלבד, הבעל נהג לנעול את אשתו עם הילדים לתקופות של יום-יומיים ללא אוכל וללא טלפון (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה פרק ג’ ס’ 29).
2.10 הוא כרוך אחרי סינר אמו, ממלא את מצוותיה והוראותיה כסוס אשר שמו עליו כיסוי עור (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה פרק ב’ ס’ 17).
2.11 תמצית הדברים כפי שמנסחת זאת האם הוא, כי מדובר בפושע מועד, עבריין, נרקומן, אדם מסוכן, אלים, פסיכופט...(תמ"ש 1114/07 במבוא לכתב התביעה).

3. תיאור זה של דמות האב הוביל את האם לכך, שבתביעה שמטעמה, מבקשת היא לא רק את המשמורת. ביהמ"ש מתבקש לקבוע כי לא יהיו הסדרי ראיה בין האב לילדים, עקב מסוכנותו הרבה והבעיות הנפשיות שיש לו.

4. כדי לתת משקל ונפח לטענות קשות אלה, וכדי לְעֲבּוֹת את התחושה של מי שקורא את כתבי הטענות כי מדובר באדם שהוא פְּסיכופט מלידה, טרחה האם לעסוק הרבה גם בדמותה של אמו של האב (הסבתא). בין היתר אמרה עליה כי:
4.1 זו אשה שמקללת יומם ולילה.
4.2 היא עוסקת בדברי כישוף, ועובדת אלילים. במסגרת זו היא מקיימת טקסים פגאנים הכוללים התזת דם של חיות, פיזור מלח ברחבי הבית, ועוד.. (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה פרק ב’ ס’ 18 , 19 ופרק ג’ ).
4.3 עוד נאמר על אם האב (הסבתא), כי רצונה בְּמוֹת התאומים, וכי אף התפללה למותם ((תמ"ש 1111/07 כתב ההגנה פרק ב’ ).
4.4 המדובר, כך מתארת אותה התובעת, באישה הסובלת ממחלות נפשיות, איננה יציבה, מעורערת בנפשה, שאף ניסתה להרעיל את התינוקות (תמ"ש 1114/07 כתב התביעה, פרק ב’ ס’ 22).
4.5 וכן נטען, כי בדירת הסבתא אין מקום לינה ראוי לפעוטות, שכן מדובר בדירה קטנה הפונה לכביש ראשי, מול עמוד קו מתח גבוה, עם זיהום אויר גבוה מאוד.
תנאים אלו אינם ראויים למחייה של חיות, ועל אחת כמה וכמה לילדים רכים (תמ"ש 1111/07 כתב ההגנה פרק י’).

5. אף אביו של הנתבע, הסבא, זכה לכך שדמות דיוקנו שורטטה במשיכות מכחול עזות. נאמר עליו (ראה פרוטוקול הדיון מיום 28.11.07 ס’ 2) כי:
5.1 אין להתיר לו להסיע את התאומים, היות שאינו מסוגל להתמודד עם משימת הטיפול בהם.
5.2 מדובר באדם שאינו אחראי כנהג, הוא חונה על המדרכה, מוציא את הילדים מהרכב לכיוון הכביש ומסכן אותם.
5.3 המדובר באדם שמתקרב לגיל 70, ו..."זו בעיה".

הערה: כל ביטויי הלשון הנ"ל (שבסעיפים 2+3+4+5) הם מִשֶל האֵם, וכן שמות התואר, תארי הפועל וכו’...הכל לקוח מכתבי טענותיה, כמעט מילה במילה.

6. אולם, אם להסתכן בהכללה רחבה וגורפת, כֹּל האשמותיה של התובעת כלפי הנתבע והוריו התגלו כחסרות בסיס. ולמרות שלא צורפו ראיות מכל מין וסוג שהוא, ועל אף שבית המשפט הורה את התובעת לרסן את דבריה ולהיזהר באופן שבו היא משתלחת במי שעומד בדרכה, המשיכה התובעת בדרך זו ופרקליטיה שמשו לה שופר נאמן.

7. כפי שאפרט להלן, התמונה שהצטיירה מאותם עניינים שנבדקו הייתה הפוכה.
למשל, באשר להורי האב (הסבא והסבתא) וביתם:
7.1 התברר שהאם עוסקת מזה שנים בטיפול בילדים, וכי היא עוּטרה בכתרים ובשבחים על אופן טיפולה בילדים (היא מטפלת בדור שני של ילדים באותה משפחה).
7.2 ביום 12.8.08, העיד עליה העו"ס מר בן-ישר: "..התרשמתי שהיא כסבתא אישה חמה, לבבית, מטפלת").
7.3 התברר כי בית הורי האב הוא בית מסודר, ולא נשקפת בו כל סכנה לתאומים.
7.4 התברר כי הניסיון להציג את הסבא כנהג שאין להפקיד בידיו את האחריות על הסעת הילדים, בשל גילו המבוגר ובשל חוסר מיומנותו, הוא "מֶחְווה" של רִשְעוּת צרוּפה. המדובר בנהג של רכב ציבורי שבידיו מופקדת הסעתם של עשרות נוסעים מידי יום.
7.5 גם הניסיון להציג אותו כאדם זקן היה מרגיז ומקומם, שכן מדובר באדם בריא בן כ-62, תוסס וערני. (הוא נכח באולם ביהמ"ש והתרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי).

8. האשמות נוספות שהטיחה האם באב התגלו אף הן כבּדיות או כהזיות. אין מנוס מלומר בפה מלא, כי במקרים מסוימים הוכח כי הדברים הם שקר מוחלט. כך לדוגמא:
8.1 הטענה כי בליל 30.12.2006-29 הכה האב את האם באכזריות, התגלתה כשקר. מדו"ח המשטרה המפרט לפרטי פרטים את תשובותיה של האם (לחוקר לוֹ מסרה עדות בתחנת המשטרה), לא עולה כי המתלוננת הוכתה באכזריות. באחת מהחלטותי (החלטה מיום 11.4.07) ניתחתי את תיאור המקרה כפי שעלה מדברי התובעת בכתבי הטענות, והשוויתי את הדברים לתשובותיה בתחנת המשטרה, והראיתי כי כל דמיון בין התרחישים - מקרי בהחלט.
8.2 הטענה כי קצין ממשטרת רמת-גן הורה את הגב’ == לעזוב בחיפזון את רמת-גן מחשש פן תרצח ע"י בעלה, הופרכה.
8.3 הטענה כי יש בידי התובעת קלֶטֶת, ובה הקלטה סמויה של שיחת טלפון שניהלה האם עם האב, שיחה בה הוא ניבל את פיו ואיים על האֵם, התגלתה אף היא כשקר. במהלך טוויית השקר, שיקרה האם אף לבית המשפט במענה לשאלות שהופנו אליה אישית.

9. אלו הם מעט מזעֵיר מן הפנינים והצימוקים שדליתי מכתבי הטענות, מהבקשות ומהדיונים שהתקיימו בפני, אלא שלצערי - הביטוי "פנינים וצימוקים" אינו הולם את הדברים.
הערה:
התובעת החלה כנראה להאמין בגוזמאות שלה עצמה, והגיעו הדברים לכך שהגישה בקשה (בש"א 2017/07) ודרשה כי לשם בטחונה האישי:
 הדיון בענייניה יהיה בדלתיים סגורות;
 היא תלוּוֶה ע"י משמר בית המשפט מעת כניסתה להיכל ועד צאתה;
 יאסר על משפחתו המורחבת של הבעל להתקרב לבניין ביהמ"ש כל עוד הגב’ == נמצאת בו...

10. טרם שאדון בשאלת המשמורת עצמה, ובעניינים שרלבנטיים באופן ישיר לפסק-הדין שאני אמור ליתן, אי אפשר שלא להזכיר את הפעמים הרבות מספור, שבהן שוב ושוב הזהרתי את האם ואת פרקליטיה הרבים, כי הקלוּת בה הם מרשים לעצמם להשתלח בכל מי שעומד על דרכה של האם ואינו ממלא אחר רצונותיה, היא בלתי נסבלת. שמם הטוב של אנשים רבים הוכפש והושחר מבלי שיהיה בידי המכפישים בדל ראיה להאשמות הקשות שהושמעו. הגדילו הפרקליטים עשות, ובכתבי הטענות שהגישו טרחו במיוחד להגדיל את הגופן בו השתמשו לתיאור ההאשמות הכבדות. ההגדלה הגיעה לממדים חסרי כל פרופורציה (לשם דוגמא אני מפנה לכתב התביעה בתמ"ש 1114/07; אבל אין זה מקרה בודד; עניין זה שב על עצמו לא מעט פעמים). במעט צחוק מריר הייתי אומר, כי מדובר ב"תפארת המליצה".

11. בנקודות זמן מסוימות שקלתי את מחיקת התביעה, ואף אמרתי זאת בפה מלא, ואולם - הזהרתי את עצמי שוב ושוב שלא לעשות כן, שכן מאחורי כל המסמכים והדיבורים עומדים להם שני תינוקות אשר בשלומם ובעתידם אני דן. די היה לי באיוְשָה זו של ספק כדי להמשיך ולברר את התביעות, וכדי להמשיך ולדון בבקשות שהונחו בפני חדשים לבקרים ע"י התובעת ובאי –כוחה.

12. לשם המחשת הדברים שאמרתי בתחילת סעיף 10 אמנה להלן מקצת מן הפעמים שבהם הצבתי תמרור אזהרה בפני התובעת ופרקליטיה, ודרשתי מהם לתעד ולהוכיח את כל הטענות העובדתיות, כמו גם לרסן את התנסחות הבוטה והגסה:
12.1 כבר ביום 11.2.07, בדיון הראשון שהתקיים בפני, ציינתי בפני הפרקליט כי: "עובדות שהיו חייבות להיות מגובות בתיעוד ובראיות, נמסרות בכתבי הטענות ללא שום גיבוי ותיעוד".
12.2 ביום 22.2.07 זימנתי את הגברת === == ואת בא-כוחה, במיוחד לשם כך. הבהרתי כי: "עד כה אין ראיות כלשהן לטענותיה בכל שלל הבקשות והתביעות שבפני" (ראה החלטה סעיף 3).
12.3 בהחלטה אחרת שמיום 6.3.07 נכתב: "העובדה שאין לה ראיות כלשהן לכל הטענות שבפיה, מעצימה את התמיהה" (ס’ 4).
ובהמשך אותה החלטה: "שוב הוסבר באריכות לתובעת ולב"כ, מה היא חובתם בעת שהתביעה מוגשת: עליהם חובת הראיה. הדברים כבר נאמרו בעל פה פעמיים או שלוש (ובאריכות רבה כולל מתן דוגמאות), ואף נכתבו בפרוטוקולים ובהחלטות של בית המשפט. ואף על פי כן – לא חל שינוי. משכך, יש מקום לשקול מחיקת התביעה, ואולם טרם שאעשה כך אני מזמן לדיון ליום.....שמטרתו העיקרית בדיקת מסכת הראיות שבידי התובעת. אם יתברר שכתב התביעה "חף" מכל ראיה- אשקול אפשרות מחיקה" (ס’ 14 ו- 15).
12.4 ובהחלטה מיום 10.4.07 נכתב: " בית המשפט רואה בחומרה רבה את העובדה שכל כתבי הטענות המוגשים על ידי התובעת ..., רוויים בתיאורים עובדתיים, ובציון נסיבות ועובדות שאין להן כל ביסוס"
[באותו דיון אמר ב"כ של הגברת ==:"כל הראיות שהיו בידינו צורפו לבית המשפט. אין בידינו ראיות נוספות...."(ס’ 3 לפרוטוקול)].
12.5 וכן בפרוטוקול הדיון ביום 11.4.07: "...ניסיתי להראות את דלילותן של הראיות התומכות בטענותיה של הגברת === ==. כתבתי "דלילות" אבל ראוי היה לומר "ריקניות"...אין בידיה (נכון לעת זאת) קצה של ראיה!".
12.6 ואף בהחלטה מיום 19.6.07, משהתחלפו פרקליטיה של הגברת ==, והפרקליטים החדשים ניסו ל"פתוח" את מסכת הראיות מחדש, נאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים:
"בית המשפט לא יסכים בשום אופן, כי מסכת הראיות תיפתח מחדש, וכי תינתן לגברת == האפשרות להמציא עתה ראיות לגבי טענות שכבר בעבר היא נדרשה (פעם ופעמיים ויותר) לגבות בראיות..." (ס’ 12 להחלטה)
"...אין היא יכולה להסתתר מאחורי גלימתו של פרקליט זה או אחר: המחדל בהמצאת ראיות לבית המשפט הוא מחדלה האישי של הגברת ==" (ס’ 13 להחלטה).
"...ההכרח להמציא ראיות נאמר לגברת == על ידי בית המשפט, בעברית קלה ומובנת, תוך ציון העובדה שהיא אינה מגבה אף טענה מטענותיה בראיות (כמעט כדבר שבשגרה), ותוך שבית המשפט מבהיר לה מה המשמעות (לדידה) של העדר הראיות. הדברים כתובים ביותר מהחלטה אחת שניתנה בכתב, כולל דוגמאות קונקרטיות.
בית המשפט מזכיר לגברת ==:
 את עניין טענתה כי השתכרה מאות אלפי שקלים,
 את עניין הקלטות שנעלמו,
 את עניין חשבונות הבנק והתנועות המיוחדות שהיו בחשבונות אלה,
 את עניין חברת ההובלות של בעלה,
 את עניין הקבלות השקריות שהומצאו על ידה לבית המשפט כדי להצביע על גובה ההוצאות למזונות הקטינים,
 ועניינים רבים (!!) נוספים.
... האופן בו היא נוהגת מזה חודשים רבים להפריח טענות, האשמות, והכחשות, ללא שיש בידה בדל ראיה, הוא אינדיקציה לדרכה של הגברת ==, עוד מהיום הראשון בו החלו הדיונים בתביעותיה ובבקשותיה. היו לא מעט פעמים שהיא שיקרה לבית המשפט במצח נחושה" (ס’ 13 להחלטה).

ובהמשך אותה החלטה: "כפי שאמרתי לפרקליטים החדשים של הגברת ==, אתיר להם להמציא ראיות בהמשך ההליך, אך ורק לגבי נושאים שטרם טופלו" (ס’ 20).

12.7 ועוד בהחלטה מיום 2.9.07: "אין בידי התובעת צל או בדל ראיה".

ולבד מ"מובאות" אלה שמן הכתובים, שבתי והזהרתי על כך בע"פ פעמים רבות, כקָאטוֹ הזקן בסֵינט הרומי.

13. אלא מאי? הדברים נפלו על אוזניים ערלות, ולא הצלחתי לשנות כמלוא הנימה את אופי התנהלותם של האם ופרקליטיה. (ולעניין זה, היינו - לאופן בו נוהלו הדברים ע"י כל פרקליטיה של האם - יש מקום וצורך להידרש בנפרד).

הערה כללית:
הציטוטים אשר הובאו לעיל ואחרים שיובאו להלן, כמו גם ההתייחסות לאופי הדיונים, הבקשות, ולאופן ניהול ההליך כולו, לקוחים לאו דווקא מכתבי טענות/מסמכים/דיונים שעניינם המשמורת בלבד. ההליכים שבין בני זוג אלה התפשטו אל מעבר לכותרת ספציפית בה הוכתר הליך קונקרטי, ונמזגו והתערבבו זה בזה. בלתי אפשרי לנתק את דפוסי התנהלות הצדדים בעת הדיון בבקשה מסויימת מיתר הבקשות שהתנהלו בפני מותב זה במקביל. הדוגמאות שעד כאן, ואלה שמכאן ואילך, נבחרו כי הן היו המייצגות והבולטות ביותר באשר לנושא שאליו יוחסו.

מסוגלות הורית

14. עתה אני בא לגעת במסוּגלות של כל אחד משני ההורים לגדל את התאומים,
ואֶמנה לשם כך את חמשת הגורמים שצפו בגב’ === == ובמר ==== ==== והתייחסו לאישיותם:

הצופה הראשון: מר אבי תפילין

14.1 הראשון שבחן את ההורים היה מר אבי תפילין, אשר מונה לבדוק את שאלת מסוכנותם. אף על פי שבחוות דעתו (שהוגשה ביום 8.5.07) נאמר, כי מסוכנותו של מר ==== "נמוכה-בינונית", צריך לקרוא את כל הדברים שכתב כמקשה אחת, ולראות את רוח הדברים כפי שהיא עולה מתוך השורות ובין השורות.
הרוח הכללית העולה מחוות דעתו היא, כי אף על פי שהוא כותב שרמת המסוכנות של האב היא "בינונית נמוכה", אין אצלו כל חשש להפגיש את האב עם הפעוטות בשל מסוכנות כלשהי.
המלצתו לקיים את המפגשים הראשונים בין האב לתאומים בפיקוח של אנשי מקצוע היא רק כדי "לסייע לו לגבור על הפער הגדול בראייתם הסדורה", ולא בשל חשש למסוכנוּת. גם במענה לשאלת בית המשפט ענה מר תפילין (ביום 17.5.07) כי הפיקוח שהוא מציע (שבחסותו יבוצעו המפגשים עם הילדים), הוא משום "שיתכן שיש אצל הילדים משקעים העשויים להעמיד את האב בפני מצבים שאין הוא יודע איך להתמודד איתם".
אין מילה בדבריו על אלימות מסוג כלשהו. המסוכנות המועטה ממנה הוא מזהיר (ודומני שהוא מזהיר בעיקר את עצמו) היא של האב כלפי האם ולא כלפי התינוקות.
ובאותה נשימה אמר בחוות דעתו, כי הוא מקבל את טענות שני הצדדים בנוגע לאלימות הדדית, וכי שניהם תוקפנים. ככל הנראה, כך הוא אומר, שניהם פגעו זה בזה הן ברמה הרגשית והן ברמה הפסיכולוגית, וטענות שניהם מוצדקות.

גם בהתייחסותו לעתיד היחסים שבין בני הזוג מדבר הוא על כך שייתכנו גילויי אלימות הדדיים.
אינני מנסה להתעלם מאותם מקומות בהם הזכיר את אלימותו המועטת של האב בדגש רב יותר מאשר את אלימותה של האם, ולא נעלם מעיני כי את האם לא הגדיר מר תפילין כמסוכנת, אבל - מר תפילין לא שלל את האפשרות שגם היא מסוכנת במידה זו או אחרת, ומכלל "לאו" יתכן וניתן לשמוע "הן".

14.2 סופו של דבר שאף מר תפילין מציין מפורשות, כי קשה לו מאוד לגלות את האמת האבחונית בין בני זוג אלה, וכי אינו יכול לקבוע במדויק את טיב הדינאמיקה האלימה שביניהם (כך היא התנסחותו שלו).

14.3 התחושה הכללית המתקבלת מקריאת שני המסמכים שהגיש מר תפילין לביהמ"ש היא, כי יותר מאשר אבחון, יש כאן ציטוטים של הדברים שאמרו לו שני בני הזוג.

שני צופים נוספים: פקה"ס לסדרי דין וסגל מרכז הקשר

14.4 שני "צופים" נוספים בחנו את האב והאם ואת מערכת האינטראקציות שביניהם לבין הקטינים והם: פקה"ס לסדרי דין – מר בן-ישר, וסגל מרכז הקשר (שם ניצפו מפגשי האב עם הילדים על פני חודשים ארוכים. גם האם נכחה ונצפתה על ידם במפגשים אלה).

14.5 ביום 7.11.07 כתב פקיד הסעד את התרשמותו וממצאיו לגבי הקשר שבין כל אחד מההורים לילדים.

באשר לאם הוא כותב כי:
"התרשמתי מדאגה כנה ואימהית ...היא קשובה...דואגת לצרכיהם הפיזיים...ומטפלת במסירות ...".

באשר למר ==== (האב) כותב מר בן-ישר:
"מהתרשמות אנשי המקצוע המטפלים עולה תמונה של רגישות רבה, געגועים ואהבה . הדבר קיבל תוקף בפגישות בין האב לילדיו אשר נצפו במרכז הקשר ובבית הוריו... הילדים נענים ומגיבים בחיוניות למחווֹת שלו ולטיפולו הנאות. הילדים התנהלו ברגיעה וניכר שהם מכירים את המקום היטב (בית הוריו) מרגישים בו בטוח ונהנים. הילדים נענים גם לגילויי החיבה של הסבא והסבתא ומשתפים עימם פעולה".

בסיכום התסקיר הוא כותב:
"ניכרת דאגה וחיבה כנה של כל אחד מהם כלפי הילדים... מהדיווחים אודות הקשר במרכז הקשר והתצפית שערכתי בבית הורי האב, התרשמנו מקשר משמעותי ומיכולת האב להיות קשוב לצרכי הילדים...".
מסקנת ביניים
מתסקיר זה לא ניתן לאפיין אף אחד משני ההורים כהורה שאינו ראוי להיות משמורן.

14.6 ביום 7.4.08 הוגש תסקיר נוסף על ידי אותו עובד סוציאלי (מר יאיר בן ישר).
בהתייחסו לאם, (בפרק הדן בהתנהלות ההורים עם ילדיהם) אין מר בן יאיר כותב אלא שהתרשם מדאגתה החומרית לכל מחסורם של הקטינים ודאגה לביטחונם, לבריאותם ולהתפתחותם.
באשר לאב ==== הוא מציין: "התרשמתי מאדם רגיש ורגשן ללא צורך להרשים, ורגישותו מתייחסת רבות לקשר עם ילדיו".
עוד הוא אומר (בשמן של העובדות הסוציאליות שבמרכז הקשר, אשר נכחו בפגישות של האב עם הילדים משך תקופה ארוכה), כי האב תפקד "באופן הראוי ביותר להורה ואב". "האינטראקציה בינו לבין ילדיו היתה חיובית וזורמת...".

14.7 גם הגברת רקפת עצמון (שהייתה אז פקידת הסעד המחוזית) מסרה לבית המשפט (בעדותה ביום 3.6.07), כי: "האב התגלה כקשוב, הִפְנִים את ההנחיות שקיבל לפני הביקור... המפגש עם הקטינים היה ממש טוב".

14.8 איני יכול שלא לציין דַקוּת מסוימת באופן התנסחותו של מר בן ישר בשני המסמכים הנ"ל. בשניהם הוא דואג להדגיש כי דאגתה של האם היא דאגה "חומרית": "דואגת לצרכיהם הפיזיים ומטפלת... בצרכיהם הבריאותיים וההתפתחותיים וכו’"
ואילו כאשר מר בן ישר מתייחס לאב, הוא רואה אותו מבעד למשקפיים אחרות לגמרי. הוא מדבר על יכולות רגשיות, על יציבות, על תקשורת חיובית עם הילדים, על היות האב רגיש ורגשן ללא צורך להרשים וכו’.
הוא עצמו מסכֵּם את דבריו ואומר כי: "עולה תמונה של אם הדואגת לצרכים חומריים, טיפוליים והתפתחותיים, ומנגד... אב שהתייחסותו התבטאה בדאגתו הרגשית באופן משמעותי יותר כלפי הילדים".
מר בן ישר הזדרז וניסה למתֵן (בפסקה שבאה מיד לאחר מכן) את ההבדלים המשמעותיים באופן בו הוא מתאר את האב בנפרד ואת האם בנפרד, וכתב כי לא מן הנמנע הוא שהרגישות הגדולה שמפגין האב כלפי ילדיו, ואף החום והחיבה שהוא מקרין במפגשים איתם, עוצמתם נובעת מן העובדה שאין הם עימו אלא פעמיים שלוש בשבוע לפרק זמן קצר. לדבריו יתכן ואותה סיבה היא המניעה את התנהגותה של האם ומתעֶלֶת אותה לכיוונים אינסטרומנטלים וּפְרַקטִים יותר, שכן את רגשי אהבתה ואת יחסה החם היא יכולה לחלוק עמם על פני ימים רבים ושוטפים.
ואף שהדברים נאמרו כך על ידי מר בן ישר, ואף שהוא ניסה לסייג את דבריו שלו עצמו, עדיין נשאר בפי הטעם של הדברים כמות שנכתבו על ידו לכתחילה, דהיינו - שהאב ניכר במתן ביטוי לרגשותיו כלפי הילדים ובקשב והרגישות לצרכיהם הנפשיים, ומנגד – האם אינה "מצטיינת" בעניינים אלה (בלשון עדינה).
דומני שאין צורך לומר שגם אֵם הזוכה לכך שילדיה מצויים במחיצתה כל ימי השבוע, אמורה באופן טבעי להקרין רגש וחום כלפי ילדיה, גם אם לא כפרץ של רגשות. ואולם אנשי מרכז הקשר וגם מר בן ישר דיווחו כי לא ראו רגש וחום מעין אלה בעת שצפו באם כשילדיה במחיצתה.
דברי אלה מקבלים אמפליפיקציה, אם זוכרים שהאם יודעת שבאותם רגעים ממש היא תחת תצפית, שאת משמעותה היא אמורה להבין, וללא ספק היה צפוי כי תאזור אנרגיות להפגין באותם רגעי תצפית חום יתר ורגישות יתר כלפי הילדים, ולוּ רק בגלל ידיעתה שהיא "במבחן".

מכל מקום, גם תסקיר נוסף זה אינו פוסל אף אחד מן ההורים מלהיות הורה משמורן, ואין הוא מטיל דופי של ממש במסוגלותו ההורית של מי מהם.

14.9 ביום 8.7.08 בתשובתו לבית המשפט הפריך מר בן-ישר מכל וכל טענות "נוראיות" שנטענו על ידי הגברת ==, בדבר מצבם של הילדים בעת שהם שבים מהביקורים אצל האב. טרם מתן תשובתו זו היו בפניו לא רק הטענות הקשות שטענה האם בבקשתה לשינוי הסדרי הראיה (שיבה למצב הקודם, בו נערכו המפגשים עם האב רק במרכז הקשר ותחת פיקוח). גם תיאורו החריף של בא-כוחה של האם היה בפניו. נאמר שם ש"הילדים חוזרים... במצב מזעזע, ספוגי שתן וצואה, ובאחת מן הפעמים אחד הילדים חזר כשכל כולו בהתקפת רעד בלתי נשלטת ששכחה רק כעבור שעתיים וכו’".
מר בן ישר מסר בתשובתו זו, כי החליט לצפות בילדים מן המסתור, בעת שהם שבים ממפגש עם האב, שלא בידיעת הילדים או מי מההורים. הוא אף נכנס מיד לאחר מכן לדירת האם, וראה מקרוב את הילדים שזה עתה באו. לא היה סימן וזכר לטענות המוזרות שהעלו האם ובא-כוחה.
(הערה: סצנריו זה של הפרחת האשמות קשות ומזעזעות ללא שיש להן ביסוס כלשהו הפך להיות שגרה אצל המבקשת. אך בעיני חמורה מכך היא העובדה, כי אף פרקליטיה שבו פעם אחר פעם לסגנון זה של טיעונים, למרות שהתריתי על כך פעמים אין ספור).
[וסופו של דבר? על אף הטענות החמורות על הנזקים הנגרמים לילדים בהיותם אצל האב ללא השגחת גורם מפקח, ביקש ב"כ האם למחוק את הבקשה להורות כי הסדרי הראיה ישובו ויהיו בפקוח, והיא לא נדונה כלל. זו הבקשה שם שובצו התיאורים אודות הילדים השבים הביתה "ספוגי שתן וצואה"! (ראה פרוטוקול דיון מיום 12.8.08, עמ’ 107)].

הצופה הרביעי: המומחית שמינה בית המשפט, ד"ר עליזה רינג

14.10 ד"ר עליזה רינג מונתה בהסכמת הצדדים כמומחית מטעם ביהמ"ש (ראה החלטות מיום 11.4.2007 ו- 13.11.2007), וביום 11.2.08 הוגש על ידה דו"ח מסכם של בדיקת המסוגלות ההורית שנערכה לשני ההורים. ממצאי הדו"ח אינם מאפשרים פרשנות כלשהי. הדברים ברורים וחדים.

כך סוכמו הדברים לגבי האם:
14.10.1 ההתרשמות היא כי האם "סובלת מפתולוגיה נפשית, או לפחות מהפרעת אישיות גבולית, אם לא חמור מכך... התגלו בדבריה סתירות, חוסר קוהֶרֶנטיוּת, חוסר תובנה, שיפוט לקוי, אפקט שטוח, הפרעות בחשיבה, והתנהלות רובוטית".
14.10.2 "הקשר שלה עם הילדים כולל טיפול קונקרטי בעיקרו. היא עסוקה באוכל ובצד הפיסי. לא היו חיבוקים, היה מעט מאוד מגע גופני, היא לא שיחקה עימם ולא נצפתה כל התכווננות רגשית שלה לילדים".
14.10.3 "האם מתקשה מאוד להסתדר עם שני הילדים לבדה. כשהיא איתם לבדה ישנו כַּאוֹס בחדר".

כך סוכמו הדברים לגבי האב:
14.10.4 "תקשורת רגשית טובה מאוד עם הילדים, הרבה מגע גופני..."
14.10.5 "ארגון ושלווה בחדר, והוא בעל יכולת לארגן את שני הילדים בשלווה".

ההמלצות התבקשו מאליהן:
14.10.6 "לא היה לנו ספק מי ההורה העדיף".
14.10.7 "אנו ממליצים, בניגוד לחזקת הגיל הרך, להעביר את המשמורת על הילדים לאב".
14.10.8 "על האם להשלים את הבדיקה ולבצע את הטסט הפסיכודיאגנוסטי (כדי לשלול פתולוגיה פסיכיאטרית)".
14.10.9 "על שני ההורים לפנות לקבל הדרכה הורית (יחד או לחוד) כדי לרכוש כלים לגידול הילדים".

14.11 רק האב ביצע את הטסט הפסיכודיאגנוסטי, ותוצאות הטסט שנערכו על ידי פסיכולוג קליני מומחה מחמיאות לו, ומציינות ש"ככל הנראה יהיה אב טוב ודואג לילדיו, ויספק את צרכיהם הפיזיים, הרגשיים והמנטליים, וכי שום דבר במבחנים אינו פוסל אותו להיות אב אחראי, מטפח וטוב לילדיו".

הצופה החמישי

14.12 הגורם הנוסף שצפה בהורים במשך שעות ארוכות, כשהם שלווים, כשהם כועסים, כשהם נרגשים, כשהם מתרגזים, כשמבוקשם אינו ניתן להם, כשציפיותיהם לא מתממשות, כשפוגעים בהם, כשצועקים עליהם, כשמקללים אותם, וכשמנסים להשפיל אותם הוא ... בית המשפט.

הגברת === == - האם

14.13 בחלק ניכר מן הדיונים שהתקיימו בפני צפיתי בגברת ==, שבמשך דקות ארוכות היה מבטה "מפוּקַס" באיזו שהיא נקודה בחלל, והיא בוהה בה, מנותקת מכל הנאמר סביבה [באחת הפעמים תיעדתי דבר זה בפרוטוקול (אני מפנה לעמוד 8 סעיף 4.6 מיום 10.4.07)] . תמהתי על התנהגותה זו, במיוחד מששב דפוס התנהגות זה וחזר על עצמו פעמים לא מעטות. הדברים התבהרו לי משהיו בידי תוצאות הבדיקה למסוגלות הורית, ומשקראתי שם את האבחונים: "דיבור מונוטוני", "אפקט שטוח ללא מודולציות", "אישה רובוטית, אוטומטית, ללא חיות". הבנתי כי יש לדברים יתד ושורש.

14.14 עניין נוסף אליו שמתי לב הוא אופן תגובתה של הגב’ == כשענתה לשאלות של בית המשפט ולשאלות פרקליטתו של הבעל. היו מספר פעמים שבהם היא חזרה שוב ושוב על אותה תשובה או על אותה אמירה, מעין קיבוע במחשבה. תופעה זו נצפתה אף על ידי ד"ר עליזה רינג, והיא מצויה בדבריה: "ענתה הרבה שלא יודעת, לא זוכרת". "בכל פעם... אמרה: "אני מטפלת בילדים", "לא יודעת מה הולך בתיק". המומחית סיכמה אבחון זה בדו"ח שהגישה, וכתבה: "בולטת פרסברציה – חוזרת שוב ושוב על אותם הדברים".
לא כל המקרים שהתרחשו בפני תועדו בפרוטוקולים, אף כי הם זכורים לי היטב. ואולם, מקרה אחד בולט התרחש במהלך הדיון ביום 12.8.08 ותוּעד. בית המשפט ניסה משך דקות ארוכות להבהיר לגברת ==, כי עליה לענות על שאלה מסוימת, אבל היא היתה "תקועה" מבחינה מחשבתית, ולא יכולה היתה להשתחרר מכך ולְפַנוֹת את מחשבותיה כדי לענות על השאלה הפשוטה. (הדברים מצויים בפרוטוקול שמאותו יום לאורך העמודים 58 עד 65). בהחלטתי באותו מועד (בתחתית עמוד 64), אמרתי: "...אבל הגברת ==, במין תזזית שלא ניתנת להסבר, לא יכולה היתה להפסיק ולדבר. גם לא משהתיישבה שוב במקומה...".

14.15 התברר לא אחת, כי הגברת === == משקרת. השתמשתי בביטוי פשטני זה, כי לא ניתן לתאר באופן אחר את התנהגותה.
היא שיקרה לבית המשפט במצח נחושה לא אחת ולא שתיים, וכשנתפסה "על חם" בשקריה, לא הנידה עפעף. לא ניסתה לתרץ ולהסביר. היא הישירה מבט ומילאה פיה מים, אף משנדרשה להבהיר את פשר השקר.
אני מזכיר חלק מהשקרים שהיא אישית אחראית להם (ולא פרקליטיה) כגון:
 השקר על השתכרות של מאות אלפי שקלים בחודש מעבודתה כדוגמנית,
 השקר על הימצאותה של הקלטת בידיה ממש,
 השקר על האופן שבו שבים הילדים מהביקורים אצל האב,
 השקר על האלימות הקשה של בעלה ==== באירוע שבליל 30.12.2006-29.
 הקבלות השקריות שהיא הגישה,
 השקרים ששיקרה לבית המשפט כשניסתה להסתיר את הסיבות האמיתיות לדחייה החוזרת ונשנית בקיום המפגשים עם מר אבי תפילין,
 ולאחר מכן עם ד"ר עליזה רינג,
 ושקרים רבים אחרים, קטנים כגדולים. לא כולם מופיעים בפרוטוקולים, לא כולם נשמעו מפיה ממש, אבל גם אותם שלא נשמעו מפיה – נאמרו בשמה, ונתמכו בתצהיר עליו חתמה.

14.16 הגברת == לא היססה לפגוע בכל מי שנדמה היה לה שהוא עומד בדרכה. לכשחשה צורך בכך היא דיברה בגסות רוח אל פרקליטתו של מר ====, כשחשה צורך בכך דיברה כך אף אל בית המשפט, וכל הניסיונות של פרקליטיה השונים להרגיעה - לא עזרו. כשדיברה על המומחית ד"ר עליזה רינג השתמשה בביטויי רחוב ובמילים גסות.

14.17 בדבריה לא היה מעולם סדר הגיוני. יכולה היתה להתחיל משפט באמירה מסוימת ולומר בדיוק את ההפך מיד לאחר כמה מילים, ומשהסבו את תשומת לבה לכך אף לא ניסתה לישב את הסתירות. (אני מפנה שוב לעניין הקלטת, לעניין השתכרותה, ולעניינים אחרים אשר עליהם העידה ודיברה באולם בית המשפט).

מר ==== ==== – האב
14.18 אינני בוחן כליות ולב, ואין לי מושג מה התחולל בנפשו של האב בכל השעות הרבות של הדיונים שהיה נוכח בהם. "חבטו" בו כבשק איגרוף, ניסו לעשות ממנו עפר ואפר, הכפישו את שמו, פגעו ביכולתו הגברית, העלילו עליו מכל הבא ליד, אך כמעט מעולם לא איבד את שלוותו ואת השליטה על התנהגותו, לא התפרץ בגידופים ובצרחות.
 האופן בו המשיך להאמין בכך שהחלטות בית המשפט (שסורסו וסוכלו פעמים רבות) תבֵאנה סוף סוף למפגש עם ילדיו,
 ומשסוף סוף זכה לפגוש בילדיו - האופן שבו הבין, כי עליו לְמַתֵן את דרישותיו ולקבל באורך רוח את הדרך (שמתווים הגורמים המקצועיים) לעיבוי הקשר עם הילדים ולהגברת האינטנסיביות במפגשים, אף על פי שהמלצות הגורמים המטפלים "טורפדו" שוב ושוב,
 האופן שבו השכיל לוותר מיוזמתו, על מפגש ישיר עם האם בעת שהילדים מועברים אליו, תוך שהוא מוחל על כבודו ומבין כי דרך זו עדיפה,
 האופן שבו ענה לשאלות בחקירה שנחקר באולם בית המשפט, שאלות שבחלק מהן היה ניסיון "לְגַמֵד" אותו ולהציג אותו כחסר אינטליגנציה,
כל אלה הביאו אותי לא אחת להרהר בהערכה על יכולת זוּ, להיות מן "הנעלבים שאינם עולבים".
ואכן אנשי המקצוע השונים שראו אותו, שדיברו איתו ושבחנו אותו, ציינו עניינים כאלה ודומים בדבריהם:
" הוא מבין ומקבל את עובדת סיום נישואיהם ..." (מר אבי תפילין).
"הוא רואה את הצדדים הקשים של החיים, מודע לקשיים ולטרגדיות, אך מעדיף להיות אופטימי... ביסודו של דבר הוא אופטימי ומאמין בכוחו" (הפסיכולוג הקליני מר דניאל בן נחום בדו"ח הדיאגנוסטי).
לא שנזקקתי לכך, שהרי התרשמותי מצעידתו של מר ==== ==== לאורך ה-VIA DELA ROSSA בה הוכרח לעבור היתה בלתי אמצעית. אבל משראיתי את הדברים אף בדברי המומחים, ידעתי ש"האבחון" שעשיתי למר ==== בראשי אף שהוא נעשה ע"י הֶדיוט, סטייתו מן המציאות הנכונה אינה גדולה.

14.19 ובכן, "זאת תורת העולה": לא נמצא מום או רבב ביכולתו ובמסוגלותו של האב להיות אב ראוי לילדיו. ואולם, אמירה מינימליסטית שכזו חוטאת לו, שכן לאמיתו של דבר זכה מר ==== לשבחים לא מעטים על כישוריו לשמש כאב, כמו לדוגמא:
 בתוצאות המבחנים הדיאגנוסטיים תואר כ"טוב ודואג לילדיו ויספק להם את צרכיהם השונים, הפיזיים הרגשיים והמנטליים".
 וכן בדו"ח של פקיד הסעד מר בן-ישר נכתב: "הילדים נענים ומגיבים בחיוניות למחוות שלו ולטיפולו הנאות".
 ובהמשך: "התרשמנו מקשר משמעותי ומיכולתו של האב להיות קשוב לצרכי הילדים".

סיכום עד כאן
14.20 אשר לאב:
כל הגורמים כולם ציינו את מסוגלותו לשמש הורה ראוי לילדים.
14.21 ואילו באשר לאם:
14.21.1 לפקיד הסעד אין אמירה חד משמעית הפוסלת אותה.
14.21.2 אף מדבריו של מר אבי תפילין (שבדק את המסוכנות של ההורים) אין
אפשרות להבין דבר הפוסל את מסוגלותה להיות אֵם.
14.21.3 ואולם – המומחית שמונתה לבדוק את מסוגלותה של האם לשמש
כהורה משמורן, שללה אפשרות זו מכל וכל, והמליצה להעביר את
הילדים למשמורת האב, אף שהדבר הוא בניגוד לחזקת הגיל הרך.

15. חשוב לציין את שכבר נאמר רבות, כי הטלת תפקיד המשמורן על אחד מבין שני ההורים, אין היא פסילה מוחלטת של ההורה השני. קביעת ההורה המשמורן מבטאת את ההנחה שההורה הממונה לתפקיד המשמורן ראוי לכך יותר מההורה השני, וכי בכך מוּשֶגֶת טְפֵי טובתם של הקטינים.
ככל הניראה יכולה האם למלא את כל מחסורם של הקטינים, בכל מה שקשור לצרכיהם הפיזיים-מטריאליים, ואולם אין בכך די. השאלה שצריכה להישאל היא, האם גם את צרכיהם הנפשיים/פסיכולוגיים יכולה היא למלא. וצרכים אלה, שאינם גשמיים, חשובים הרבה יותר לשם גדילתו הנכונה של קטין (ראה דברי הש’ שמגר בפס"ד פלונים, ע"א 783/81, פ"ד לט(2)1,8:"מקום בו מתבקשת הכרעה על פי אמת המידה האמורה, משווה בית המשפט נגד עיניו את מיכלול התנאים, ובראש ובראשונה את טובתו של הקטין מן הבחינה הנפשית והריגשית ....").
הערה: אומנם מישקלה הסגולי של חזקת הגיל הרך נמצא "בעֵין הסערה" בימים אלו, אבל - כשמדובר בפעוטות בגיל כה רך, יסכימו גם אותם הדורשים לבטל חזקה זו, כי כדי לשלול את זכותה של אם להיות המשמורנית, צריך ביהמ"ש לסבור שהאב לא זו בלבד שהוא ראוי לכך "יותר", אלא עליו להיות ראוי לכך "הרבה יותר". אכן, כך הם הדברים כשמשווים את מסוגלותה של הגברת == למסוגלותו של מר ====. ההבדל ביניהם הוא : "הרבה יותר".

השלמת הבדיקות הדיאגנוסטיות

16. עדיין נותרה שאלה, אשר אם לא ינתן לה מענה לא ניתן יהיה להשלים את פסק הדין. כוונתי לשאלה: מה משקל ניתן לתת להמלצותיה של המומחית שמינה בית המשפט, ד"ר רינג, משהגב’ == לא השלימה את הבדיקות הפסיכודיאגנוסטיות. להלן אדון בכך.

17. ביום 23.3.08, בהחלטה כתובה, דרשתי בענין זה הבהרה מהגברת ד"ר רינג, בזה הנוסח:
"1. האם הדו"ח הנמצא בידי בית המשפט (הכוונה היתה לדו"ח שמיום 11.2.08 שנכתב אף על פי שהגברת == לא השלימה את הטסט הפסיכודיאגנוסטי) הוא הדו"ח שעליו יש לבסס את ההחלטה, או שמא ברצונה של הד"ר רינג לשנות בה?
2. האם ההמלצות שבדו"ח זה מבוססות דיין והחלטיות, ואין לממליצות התלבטויות או ספקות באשר להמלצותיהן, וזאת אף על פי שהגברת == לא השלימה את הטסט הפסיכודיאגנוסטי"?

18. על שאלות אלה ענתה ד"ר רינג (ביום 23.3.08) וכתבה:
"עברנו על הדו"ח ואין לדעתנו השגות עליו. התנהלותה מדברת בעד עצמה. המלצותינו נשארות בעינן".
19. טרם שנתתי החלטה בעניין זה, שבתי וסקרתי אחורנית את מספר ההזדמנויות שניתנו לגברת בר, לִפְנָי ולפנים משורת הדין, לקיים את המבדקים עד תום:
19.1 כבר ביום 3.6.2007 זירזתי את הגברת == וב"כ להשלים את הטסט הדיאגנוסטי (פרוטוקול הדיון מיום זה סעיף 12).
19.2 ביום 18.2.08, נתתי לגב’ == אופציה נוספת להודיע בתוך 48 שעות באם רצונה להשלים את הבדיקות (וזאת אף על פי שהדו"ח כבר הונח על שולחני).
20. את כל ההזדמנויות הללו לא השכילה הגברת == לנצל, והיא התחמקה שוב ושוב מהחלטת בית המשפט, תוך שהיא משקרת לבית המשפט במצח נחושה (עיין בפרוטוקול מיום 15.1.08, בסעיף 3.3 שבעמוד 2 ובפרוטוקול מיום 18.2.08).
21. משכך, ומששב ועלה בפני זיכרון פרשת התחמקויותיה של הגברת == מהמפגש עם מר אבי תפילין, וזיכרון פרשת התחמקויותיה הרבות (במשך כ-7 חודשים) עד שהסכימה סו"ס להתחיל את המפגשים אצל ד"ר רינג (פרוטוקול מיום 13.12.07 ס’ 4), ולאור העובדה שההחלטה בעניין זה נדחתה עוד ועוד באשמתה, ראיתי צורך לשים קץ לסחבת.
על-כן ביום 24.3.08 ניתנה על ידי החלטה המיידעת את הצדדים, כי הגברת רינג אֵיתנה בדעתה שההמלצות בעינן עומדות, והוריתי להעביר אליהם את הדו"ח (שעד כה לא הועבר להם היות שלא ידעתי האם תרצה ד"ר רינג לשנות בו).

22. רק לאחר כל אלה, קבעתי דיון אליו זומנו הד"ר רינג והצוות שעִמה, כמו גם פקה"ס לסדרי דין מר יאיר בן ישר.

23. בדיון זה, ממש בתחילתו ועובר למתן עדותה של הד"ר רינג, התבקשה הד"ר רינג לאשר או לשלול את הבנתי, כי הכלים העיקריים בהם משתמש פסיכולוג קליני כדי לאבחן את מבנה אישיותו של מי שעומד לפניו לבחינה הם: המפגש, השיחה, הדיאלוג הבלתי אמצעי עם הנבדק, הצפייה בנבדק, בהתנהגותו ובתנועותיו, כשכל אלה "יושבים" על אדני ברזל שהם ניסיון ומיומנות, הנובעים משנות לימוד ארוכות באקדמיה, משנות חניכה, מלימודים מתקדמים, מהתמחויות ספציפיות בתחומים שונים ומניסיון רב.
האבחון הפסיכודיאגנוסטי שבעקבות הבדיקה הקלינית נועד לומר לבודקים מה הוא ההסבר הפתולוגי לאותם סימפטומים ולאותן התנהגויות שניצפו.

רוצה לומר, אכן בהעדר האבחון הפסיכודיאגנוסטי קיימת התלבטות באם להגדיר את הפרעות האישיות שנצפו אצל הגברת == כ:
 הפרעות המאפיינות אנשים מסוג בּוֹרְדרֶלָיִין עם גלישות פסיכוטיות פרנואידיות, או שמא אלו -
 הפרעות המאפיינות אנשים במצב פסיכוטי, או אולי המדובר –
 בהפרעות אישיות המופיעות אף אצל אנשים שיש להם הפרעת אישיות מסוג פסיכופטיה.
ועל אף התלבטות זו, אין כלל ספק כי הממצאים הקשים שהעלו הבדיקות הקליניות (פתלוגיה נפשית, הפרעת אישיות גבולית, חוסר קוהרנטיות, חוסר תובנה, שיפוט לקוי, אפקט שטוח, הפרעות בחשיבה והתנהלות רובוטית) – הם ממצאים המצביעים על מצב נפשי קשה, המסביר את התנהלותה הבלתי סבירה של הגברת ==.

24. ד"ר רינג אישרה זאת בתשובתה (ראה עמ’ 16 בפרוט’ שמיום 12.8.08 בין השורות 2 עד 15).
היא אישרה זו אף בכתב (בתשובתה מיום 6.4.08, במענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליה על ידי באת-כח האב).
גם בדו"ח בדיקת המסוגלות עצמו, הוסיפה המומחית וכתבה (אחר שנאמרים הדברים הקשים שעלו מבדיקתה של הגברת ==):
 "עלו לנו שאלות קשות בנושא פתלוגיה פסיכיאטרית. טסטים פסיכודיאגנוסטים יבהירו את הפתלוגיה, אך כאמור לא ביצעה כאלה",
וכן נאמר בדו"ח במקום אחר:
 "בבדיקות הקליניות התרשמנו מאישה עם פתלוגיה נפשית, לפחות הפרעת אישיות גבולית, אם לא חמור מכך. חסרים לנו טסטים פסיכודיאגנוסטים לאבחון יותר מדויק" (ההדגשות שלי א.ב.א).

25. משלא נסתרו ולא הופרכו כל הממצאים הקליניים שנכתבו בדו"ח שהוגש לבית המשפט, אף שעמדו לגברת == ולפרקליטיה חודשים ארוכים לשם כך, ואף שבית המשפט מיוזמתו, למעלה מן הצורך, המריץ בהם בכתב להגיש שאלות למומחית והם לא עשו כן, לא ניתן עוד להתעלם מהאמור בדו"ח וממסקנותיו. ממצאי בדיקת המסוגלות ההורית אשר הונחו בפני בית המשפט הם הממצאים אשר צירפתי למצבור השיקולים בטרם מתן פסק הדין.

26. על כל אלה יש להוסיף, כי בהליכים המתקיימים בפני בית המשפט נוהגים אנו לגרוס, כי מי שכובש את ראיותיו, ואינו עושה כל מאמץ אפשרי ובזמן הנכון כדי להביא ראיות לטענותיו (או כדי לשלול את טענות הצד שכנגד) – ידו על התחתונה, ואף למעלה מכך – עצם כבישת הראייה מהווה ראייה כנגד טענותיו.

27. אי אפשר שלא לציין את הדרך בה נחלצה הגברת == להילחם בד"ר רינג ובחוות הדעת שהגישה, משהוברר לה, כי כלה ונחרצה היא מלפני בית המשפט לקבל את חוות הדעת ולצרפה למסכת הראיות:
27.1 ביום 28.7.08 הגישה הגברת == בקשה לפסילת חוות דעתה של הד"ר רינג. משקל ניכר בבקשה זו הִיוְותה הַקְלטה של מפגש בין הגברת === == לבין הד"ר רינג. (תמליל של אותה הקלטה צורף לבקשה).
משניתנה (שלושה ימים לאחר מכן ב- 30.7.08) החלטה, הקוראת לגברת == להמציא את הקלטת המקורית ולהורות את מי שהקליט לענות על מספר שאלות שניסח בית המשפט, נתקבלה הודעה ממשרדו של בא-כוחה, כי הפרקליט נמצא בחו"ל, וכי הפרקליטה האחרת אשר עמו כורעת תחת העומס במשרד. משום כך התבקשה הארכה לביצוע החלטת בית המשפט.
בכת"י על גב תגובה זו נדחתה הבקשה להאריך את המועד להמציא את הקלטת (שהוא עניין טכני פשוט), וניתנה לגברת == אורכה נוספת של 24 שעות לעשות כן. על כך הגיב ב"כ הגברת == (שחזר בינתיים מחו"ל), כי ההחלטה הזו הגיעה כשהיא קטועה ואין הוא מבין את תוכנה, ולכן נבצר ממנו לקיימה.

27.2 פרטתי אירוע איזוטרי זה, כדי להראות עד היכן משתכללים הכֵּלים כשרוצה הגברת == לטרפד או להתחמק מהחלטה שאינה מיטיבה עימה. מאז מתן ההחלטה הראשונה (ביום 3.7.08) ועד ההודעה כי ההחלטה השנייה הגיעה בלתי מובנת עברו 4 ימים, ובהם לא נעשה כל ניסיון לצעוד את אותן כמה דקות הליכה שממשרדו של ב"כ של הגברת == להיכל בית המשפט, ולהפקיד את הקלטת הן זו היתה הפעולה הטבעית והכֵּנה שהתבקשה, כדי לא לאחר את מועד סגירת השערים, וכדי להניח בפני בית המשפט את הקלטת העשויה (לכאורה) להוכיח סוף סוף את הטענה אשר זועקת הגברת == – כי יש לפסול את הגברת הד"ר רינג.
[עובדה מעניינת שלא נשמטה מעֵינַי היא, כי על החלטה זו, שכביכול הפריעה לטיעון המרכזי והחשוב שבפי הגברת == - לא הוגש ערעור או בקשה לעיון מחדש, ואלו הם שני הליכים שהגברת == יודעת היטב כיצד להשתמש בהם].

27.3 בצר לה ניסתה הגברת == דרך בלתי שגרתית נוספת כדי לדחות את מה שנראה היה לה "רוע הגזירה", וכדי להדוף את המסקנות שבדוחותיה של הד"ר רינג. היא הגישה שתי בקשות לצרף חוות-דעת של מומחים מטעמה, כדי לתמוך בטענותיה.

27.4 ואולם – בקשותיה נגועות היו מן היסוד:
 הבקשות הוגשו לאחר שבא-כוחה כבר הגיש את סיכומיו הסופיים לבית המשפט, ולא ניתן כל נימוק מהותי מדוע יש לסטות ולחרוג מהנוהל הרגיל.
 אותם מומחים שנתנו לגברת == חוות דעת, לא מונו על ידי בית המשפט, ואף לא ניתנה הסכמה של הצד שכנגד כי הם ימציאו חוות דעת לבית המשפט. מיותר לומר כי פרקליטה של הגברת === == יודע היטב היטב את הדין לעניין הגשת חוות דעת של מומחים לבית משפט לענייני משפחה, ונפלאַת היא ממני הכיצד נשתכח ממנו תלמודו.
 עניין נוסף בו נגוּעות (לכאורה) חווֹת דעת אלה, הוא עניין בדיקתם של הפעוטות שלא בהסכמת אביהם. הכיצד נעשה דבר זה על ידי הפסיכולוגית אליה הובאו הילדים, ומה ההסבר שניתן לה על העדר הסכמת האב (הבדיקה ללא הסכמת שני ההורים היא בניגוד לאתיקה המקצועית של הפסיכולוגים, עאכו"כ כשההורים הם פרודים, והיא מחייבת על כן אישור של בית המשפט או של פקידת סעד לחוק הנוער).

28. מצאתי לנכון לפרט דברים אלה, על אף הסרבול שנגרם בכך בקריאה השוטפת של פסק דין זה, היות שדומה כי ענין זה מאפיין את התנהלותה של הגברת == מהחל ועד כלה: חוסר תום לב, חוסר יושר, לחימה בשיטת "המטרה מקדשת את כל האמצעים". ואידך זיל גמור...

סופו של דבר
29. אין צורך להכביר מילים ולפרט מדוע טובתם של שני הפעוטות (בני שנתיים וחצי) היא שלא יגדלו אצל אם הסובלת מהפרעות נפשיות שתוארו בחוות הדעת של המומחית שבדקה אותה.
היש להפקיד את גדילתם וחינוכם של שני ילדים רכים בשנים, אצל אם שסובלת מפתלוגיה נפשית, ומהפרעת אישיות גבולית, אֵם שדבריה סותרים זה את זה, שיש חוסר קוהרנטיות בהתנהגותה, אֵם שסובלת מחוסר תובנה, שהשיפוט שלה הוא לקוי, שהיא בעלת אפקט התנהגות שטוח, שיש לה הפרעות בחשיבה, ושההתנהלות שלה רובוטית?

חידדתי את הדברים בפני הגברת ד"ר רינג (בחקירה שהתקיימה ביום 12.8.08) ושאלתי אותה:
"מה המשמעויות שנובעות מהפרופיל ששירטטת של שני ההורים, מתוך ראיה של טובת הילדים"?
היא ענתה, ואמרה כי:
"ילדים הגדלים אצל אם לא יציבה, גדלים גם הם עם סכנה להפרעת אישיות".
ועל כך הוסיפה, כי אם מדובר בכך שמצבה של האם צריך להיות מוגדר כ"בּוֹרְדֶרְלַיין עם גלישות פסיכוטיות", או אז הסכנה לגדילה לא נכונה של הילדים רבה עוד יותר.

חזקת הגיל הרך – עד היכן? עד טובת הקטין!

30. חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק, היא אחד האֵיבַרים במִשוואה שעל בית המשפט להתלבט בה, בבואו לדון בשאלת משמורתם של ילדים של הורים שאינם חיים יחד. את החזקה הזו צריך בית המשפט לצרף למכלול שיקוליו טרם מתן פסק-דינו.
עד לפני זמן לא רב הייתה מקובלת הדעה, כי המדובר בחזקה העולה ממציאות החיים שנחקרה ותועדה בספרות המקצועית. ע"פ המידע שהצטבר עד אז אצל חוקרי מדעי ההתנהגות, הקשר הפסיכולוגי בין האם לילדיה הרכים בשנים הוא משמעותי יותר מאשר הקשר בינם לבין אביהם.
זו ואף זו: על פי רוב, כך רַוְוחה הדעה, כישורי האמהות לטפל ולגדל ילדים רכים בשנים, מתאימים יותר מכישורי האבות.
ואולם – מעולם לא ניקבע כי מדובר בחזקה בלתי ניתנת לסתירה. במציאות החיים העכשווית יש לא מעט אבות, שלא זו בלבד שהם באמת ובתמים רוצים להיות המשמורנים, אלא אף יש להם את מלוא הכישורים הנידרשים לכך (מתוך דבריו של השופט מ’ חשין בבג"ץ 5227/97 דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים). במקרה מעין זה (היינו - במקום בו קיים ספק של ממש מי משני ההורים ראוי יותר להתמנות למישמורן על הילדים), או אז יש להיעזר בחזקת הגיל הרך, ולהעדיף את המשמורת אצל האם על פני המשמורת אצל האב, שכן זוהי טובת הקטין.

לא אלה הם פני הדברים במקרה שבפני:
 מחד - על פי המלצות המומחית, טובתם של הילדים היא כי לא יגדלו אצל האם, שכן יש חשש כי היא מ ס כ נ ת את התפתחותם הנורמלית,
 ומאידך - ממתין להם האב בזרועות פתוחות, ועל כישוריו ויכולתו לגדל אותם לא הוטל כל סימן שאלה. אדרבה!
חריפות הממצאים שבדו"ח בדיקת המסוגלות מחייבת נקיטת אמצעים שבהכרח מתעלמים מחזקת הגיל הרך, תוך ראייה והעדפה את טובת הקטינים.
[זה המקום להזכיר את השינוי המתחולל בישראל בימים אלו ממש, בדבר מעמדה של "חזקת הגיל הרך" בחוק. אף כי לא בהכרח תבוטל חזקה זו מכל וכל (ואף אין כוונה לכך), ניראה להניח כי קיומה בחוק כגורם מחייב בשיקולי בית המשפט יבוטל או ימותן בצורה ניכרת. ועוד. ראוי להזכיר כי בחלק ניכר מארצות התרבות המערבית בוטלה חזקה זו, וביניהן ארה"ב, אנגליה, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד ואחרות (בחלק גדול ממדינות הקוטיננט לא הייתה חזקה זו בחוק מעולם].
##
זכויות ההורה שאינו משמורן – וטובת הקטין.

31. עניין נוסף שהבאתי בחשבון (אף שמשקלו הסגולי נמוך ממשקלם הסגולי של הדברים האחרים שכתבתי עד כה), הוא העניין שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקת בתי המשפט:
יש משקל וחשיבות לשאלה: האם ההורה שיִקַבַע כמשמורן יאפשר להורה האחר להיפגש עם הקטינים בְּשֹפִי, בלי להצר את צעדיו, בלי ליצור פרובוקציות, ובלי להפריע; את התשובה לשאלה זו על בית המשפט לצרף למכלול השיקולים.
הורה שאינו מבין, כי הקשר בין הילדים לבין ההורה שאינו-משמורן הוא צורך בסיסי מצרכי הילדים, והוא תנאי הכרחי לגדילתם הנורמלית, מן הראוי שההחלטה על בחירתו להיות המשמורן תישקל היטב היטב.
התרחשות הדברים עד כה, ויכולתה המופלאה של האֵם למצוא כל חרך וכל סדק או פירצה אפשריים כדי לשלול מהאב את המפגש עם הילדים – כל אלה מעידים כמאה עדים כיצד יתנהלו הדברים בעתיד.
[ומשאמרתי זאת טרם היזכרתי את זכויותיו של האב; ואף שאין הן זהות בחשיבותן לעיקרון טובת הקטינים, אין הן זניחות, ויש לתת אף להן מקום במשוואה אותה עמֵל בית המשפט לפתור].

32. גם ד"ר רינג אמרה זאת בעדותה (בעמוד 18, דיון מיום 12.8.08):
"אִם הילדים יהיו במשמורת של האבא - אין לנו ספק שיהיו קשרים טובים עם האמא, וכשזה הפוך זה לא קורה... הוא יאפשר קשר עם האמא, קשר רציף, הוא יאפשר את זה ולא תהיה בעיה".

33. קשה שלא לזכור את נוסח כתב-התביעה שהגישה האם. בתביעתה לא הסתירה כי מהות התובענה היא "משמורת ילדים וקביעה כי לא יהיו הסדרי ראיה".
[לא אכחיש כי כשעיינתי לראשונה בכתב תביעה זה, התפלאתי מאוד. היום, לאחר כשנתיים, אין בלבי כל פליאה. היא אכן מתכוונת לכך אף היום. וכדי למנוע ספק מלב - היא טרחה לצרוח זאת בעת הדיונים שבפני, והבהירה לאב, כי לא יִרְאה את הילדים עד הגיעם לגיל 20 (עמוד 7 בהחלטה מיום 3.6.07)].

34. ולעומת זאת האב, בעת שנחקר על ידי ב"כ האם ענה לו:
"תשמע, זאת אמא שלהם, כן. ואני רוצה שיאהבו אותה, מאוד חשוב להדגיש את זה. זאת אמא שלהם והיא הביאה אותם לעולם... אני חושב שהם צריכים לישון אצל אמא שלהם, בטח".

35. מכלול הדברים מביא ב ה כ ר ח לפסק דין המורה כי:
משמורת הילדים, עד הגיעם לגיל 18, תהיה אצל האב.
דהיינו – התביעה שבתמ"ש 1113/07 נדחית.
התביעה שבתמ"ש 1111/07 מתקבלת.

36. עד להעברתם של הפעוטות למשמורת האב, יפגוש בהם האב בתכיפות הנוהגת כיום (היינו – פעמיים בשבוע, בימות החול, וכן בכל סוף שבוע שני) אלא שכבר מהמפגש הקרוב, וכך בכל המיפגשים שעד להעברת המישמורת, ילונו הפעוטות אצל האב.

37. אני מורה כי המעבר למשמורתו של האב יהיה ביום ו’ 2.1.09 או ביום ראשון 4.1.09 (כפועל יוצא מהסדרי הראיה הקיימים באותו סופ"ש).

38. פקה"ס לסדרי דין יודיע להורי הפעוטות, בתוך 7 ימים מעת מתן פס"ד זה, את הַסְדָרים כיצד תבוצע ההעברה, ובין היתר יורה:
 להיכן בדיוק תביא האם את הפעוטות כשהם מועברים למשמורת האב, את השעה המדוייקת, ומי יהיה רשאי להיות נוכח בעת העברת הפעוטות.

 איזה הסדרי הראיה יונהגו בין הפעוטות לאם, החל מהמעבר למשמורת האב.
אני מורה, כי בשלושת השבועות הראשונים שלאחר העברת המשמורת תהיה תכיפות המפגשים עם האם גדולה באופן משמעותי מאשר בימים שיבואו לאחר מכן; פקה"ס לסדרי דין הוא שיקבע: את התכיפות, את משך השהות של הילדים עם האם בכל מפגש, את שעות המיפגש, את המקום והאופן בו תיקח האם את הפעוטות וכן לגבי החזרתם בתום הביקור; וכן יקבע פקה"ס באלו ממפגשים אלה (שבמהלך אותם שלושה שבועות) ישארו הפעוטות ללון אצל אמם.

 על-פי שיקול דעתו יקבע פקה"ס מה תהיה תכיפות המפגשים של האם עם הילדים לאחר תום אותם שלושה שבועות, והחל ממתי יתחילו הסדרי הראיה שאני מורה שהם שינהגו בקביעות בין האם לילדיה: פעמיים בשבוע בימות החול (כולל לינה), ובכל סוף שבוע שני (כולל לינה).

 וכן יורה פקה"ס מה יהיו הסדרי הראיה בחגי-ישראל ובחופשות/פגרות.

39. לשם קביעותיו אלה אני מאציל בזאת למר בן ישר את הסמכויות המנויות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 , בסעיפים 19 ו- 68 וקביעותיו תחייבנה את ההורים.

40. פקה"ס רשאי להתייעץ לשם קבלת החלטותיו עם הגב’ ד"ר עליזה רינג.

41. משטרת ישראל נידרשת לסייע לפקה"ס לסדרי דין לאכוף את החלטותיו, באם תידרש לכך על ידו.

42. על שני ההורים לקבל הדרכה על מנת לרכוש את הכלים הנחוצים להם כדי להתמודד עם הקשיים הנובעים מגידול הילדים. טובת הדבר (וטובת הילדים) היא כי ישכילו לעשות זאת יחד. אבל אם לא יעשו כן, עליהם לקבל הדרכה הורית זו בנפרד. פקיד הסעד יורה אותם בענין זה ויכוון אותם.

43. טובתה של האם היא כי תבצע את הטסט הפסיכודיאגנוסטי, ועליה לעשות כן.
מזונות זמניים.
44. החל מיום ראשון 4.1.09 פוסק חיובו של האב לשלם לידי האם את דמי המזונות הזמניים.

פסיקת הוצאות.
45. בספטמבר 2007, במסגרת תשובתי לְפְּנִיָה שמטעם גורם במשרד המשפטים, בדקתי ומצאתי, כי מטעמה של הגב’ == הוגשו (עד לאותו מועד) כ-50 (!) בקשות שונות (והן נימנו ופורטו בתשובתי שבכתב). מאז המשיכה הגברת == להציף את בית-המשפט בבקשות, והצד שכנגד נידרש להגיב עליהן (ברוב רובם של המקרים).
(אכן, חלקן של הבקשות היה שלא במסגרת תביעות המישמורת, אך כל ההליכים שבמהלך ההתדיינויות המשפטיות שבין הגב’ == ובין מר ==== ==== נוהלו באופן שקשה מאד היה לקבוע מתי סוטה הדיון משאלת המשמורת וגולש לשאלת המזונות, ולהיפך. הכל הפך "עיסה סמיכה" אחת).

46. ואף שלענין פסיקת ההוצאות שבסיום ההליך כולו אין נפקות גדולה לשאלה כמה מאותן בקשות נמצאו מוצדקות, אי אפשר שלא לציין שרוּבָּא דְרּובָּא מאותן בקשות נידחה, אי אפשר להתעלם מן הכמות, ומסוג הבקשות שנועדו בחלקן להאריך את ההליך, לדחות ביצוען של החלטות, ואחרות שהיו טורדניות, שקריות וכו’ (במרבית הפעמים נפסקו הוצאות בגינן).

47. וּכן – אי אפשר להתעלם מן האופן הנלוז בו ניהלה הגב’ == את תביעתה, את חוסר תום ליבה בניהול ההליכים, את האופן בו התעלמה/לא קיימה החלטות רבות מהחלטות בית המשפט, את שקריה במהלך ניהול ההליך, ואת ההוצאות הכבדות אליהן ניגרר הצד שכנגד (מרביתן שלא לצורך).

48. הגברת == תישא בהוצאות הצד שכנגד בסך 30,000 ₪ (בגין שתי התביעות גם יחד) ועל סכום זה יתווסף מע"מ.
48.
ניתן בהעדר, והודע היום י"ח בכסלו, תשס"ט (15 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים וב"כ, ובמעמד פקיד הסעד לסדרי דין ופקידת הסעד המחוזית.

אריאל בן-ארי (אטינגר), שופט

פסק-דין בעניין מזונות הקטינים

תמ"ש 1112/07
49. משקבעתי את משמורת הקטינים אצל אביהם, ניתן בזאת פסק-דין הדוחה את תביעת המזונות אשר הגישה האם כנגד האב בתמ"ש זה.

50. קיצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין התאומים הקטינים ==== ו----, תועבר החל מחודש ינואר 2009 לידי האב מר ==== ----, לחשבון בנק עליו יורה.

51. התובעת/האם תישא בהוצאות הצד שכנגד בסך 15,000 ₪, ועל סכום זה יתווסף מע"מ.
(אני מפנה לפסק-הדין בענין משמורת הקטינים, שם הבהרתי את השיקולים שהיו לנגד עיני בעת פסיקת ההוצאות בתביעות המשמורת, והם יפים, מתאימים ומידתיים אף לתמ"ש זה).

ניתן בהעדר, והודע היום י"ח בכסלו, תשס"ט (15 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים וב"כ, ובמעמד פקיד הסעד לסדרי דין ופקידת הסעד המחוזית.

אריאל בן ארי (אטינגר) שופט