בשביל מה צריך אבות

פרופ' מייקל למב

מבוא
מהיבט היסטורי, אבות נתפסו או הוצגו במגוון דימויים המתארים את התפקיד אשר מילאו. הם הוצגו בצורת מפקחים מוסריים, מפרנסים, דמות לחיקוי וכן משתתפים ותומכים. עם הזמן, הדגשים למאפיינים הנ"ל השתנו ובבריטניה כיום, אנו חווים גל התעניינות חדש בתפיסת האב כדמות משתתפת ותומכת – אדם הממלא תפקיד פעיל בטיפול ובגידול היומיומי של הילדים.

כל דימויי האב הללו קיימים היום והם משקפים את הדרכים השונות שבהן אבות השפיעו וממשיכים להשפיע על התפתחות ילדיהם. חשוב לציין כי בעוד החשיבות המיוחסת לכל אחד מהתפקידים הללו השתנתה עם הזמן ועל פני התרבויות השונות, לא נוכל למצוא הגדרה מדויקת לתפקיד האב. עלינו לנסות לפתח מודעות רחבה יותר למגוון התפקידים שאבות מילאו וממשיכים למלא ולאופן שבו התפקידים הללו עשויים להשתנות בחלקים שונים בחברה.

תחומי מחקר
בפעם האחרונה שספרתי, גיליתי כ-4,000 מחקרים או דו"חות אשר עוסקים בהשפעת האבות על התפתחות ילדיהם, וברור כי בהקשר זה אי אפשר יהיה לעבור על כל אחד מהמחקרים ולהציג את הממצאים שנתגלו. במקום זאת, ברצוני לנסות ולארגן את מכלול הספרות הזו במונחים של ארבעה תחומי מחקר אשר ליוו, לפי דעתי, את המחקר ואשר חושפים בפנינו את הדרכים שבהן אבות משפיעים על התפתחות ילדיהם.

ארבעת תחומי המחקר העיקריים הם:

• היעדר אב
• מחקרים מתאמיים
• מעורבות גוברת
• היקשרות

חלוקה זו לתחומי מחקר הופיעה בשנות ה-40' והייתה בולטת בעיקר בתחילת שנות ה-50', בהן עיקר העניין התמקד בהשפעה של היעדר האב על הילדים. אבות רבים נעדרו בתקופה זו בשל שירותם הצבאי. בסוף שנות ה-40' ובתחילת שנות ה-50', עיקר העניין עבר מילדים, אשר אביהם מצויים בחזית לילדים, אשר התייתמו מאב במהלך המלחמה ואיזו השפעה תהיה לעובדה זו על התפתחותם. עם הזמן, עברו החוקרים להתמקד בילדים שהוריהם נפרדו או התגרשו.  באותה תקופה שבה המחקרים התמקדו בהיעדר האב, התעורר גל נוסף של מחקרים אשר ניסה לבחון את הקשרים שבין מאפייני אבות ומאפייני ילדים, בניסיון לבדוק למשל האם לגברים שריריים, אסרטיביים או מצליחים יש ילדים בעלי תכונות מסוימות מקבילות.  כבר בשנות ה-70 היה ניתן לזהות בבירור שני גלים של מחקר. הראשון התמקד בהשפעה על ילדים של העובדה שאביהם היה מעורב בגידולם באופן החורג מהנורמה. הכיוון השני התמקד בניתוח של תצפיות במשפחות - האופן ילדים יוצרים קשר עם הוריהם, ואיזו השפעה נודעת לכך עליהם.

כעת, ברצוני לסקור בקצרה את התחומים הללו ולסכם את המסקנות שלהם לגבי האופן שבו אבות משפיעים על ההתפתחות של ילדיהם.

היעדר האב  (fatherlessness)

כאשר החל המחקר בנושא היעדר האב בשנות ה-40', היתה דאגה עצומה הייתה כי היעדר האב ישפיע במידה רבה על ההסתגלות המינית של הבן. לכן, ההתמקדות הראשונית של מחקר זה הייתה בשאלה אם בנים יהיו די גבריים אם יחונכו ללא אבות. נדרשו לאנשים כעשר שנים על מנת להבין כי לאבות יש גם בנות וכי היעדר דמות אב עלולה להשפיע גם עליהן. לכן, החל משנות ה-50' התפתחה התעניינות גוברת בהשפעה של היעדר דמות אב על ילדים משני המינים. 

ההשפעות של היעדר דמות אב בארצות הברית, וכפי הנראה גם בבריטניה, נתונות במידה רבה למחלוקת. אני מאמין כי כיום יש די ראיות לכך שהמחסור בדמות אב משפיעה על ההתפתחות של הילדים ובמגוון רחב של תחומים.  ההשפעות של היעדר דמות אב הן:

• קשיי הסתגלות פסיכולוגיים
• הישגים אקדמיים גרועים
• התנהגות אנטי חברתית
• קושי ביצירת ושימור מערכות יחסים אינטימיות 

ילדים המתחנכים ללא אבות יפגינו, בממוצע, יותר סימנים של חוסר הסתגלות פסיכולוגית, הסבירות שיסבלו מקשיים בבית הספר גבוהה יותר, הם יגיעו להישגים טובים פחות בלימודים או אף ינשרו מבית הספר. הסבירות גבוהה יותר היא, שהם יהוו חלק מהנתונים הסטטיסטיים של העבריינות, שהם יפגינו התנהגות אנטי-חברתית ולא נורמטיבית, ושהם יתקשו ביצירת ושימור מערכות יחסים אינטימיות, בייחוד מערכות יחסים עם בני המין השני עם המעבר לגיל הבגרות.

נראה לי כי השאלה החשובה אינה אם אכן כל אלה הן השפעות של היעדר דמות האב, אלא איזו משמעות אנחנו נותנים לתופעות אלה. בתחילה נעשה ניסיון להסביר את המאפיינים הללו במונחים של מחסור בדמות מינית לחיקוי ואומנם ישנם רבים הטוענים שהסיבה לכך שבנים מפגינים את הליקויים הללו היא היעדר גישה לדמות גברית לחיקוי. הפרשנות שלי למאמרים היא קצת שונה. למעשה, אני מוצא מעט מאוד ראיות לכך שהיעדר דמות גברית לחיקוי היא בעלת חשיבות רבה במקרים הללו.

היעדר דמות האב מסמל מספר דברים עבור הילד:  בארצות הברית, וכפי שאני מבין במידה מסוימת גם בבריטניה, משפחות חד-הוריות הן חלק מתמונת העוני. בארצות הברית, אימהות יחידניות נמצאות בפלח החלש ביותר בחברה. ההשלכות הכלכליות של היעדר האב הן אלה שמסבירות את הליקויים שבאים לידי ביטוי אצל ילדים במשפחות חד הוריות.

בנוסף לכך, הורות יחידנית קשורה במידה רבה לבידוד רגשי, קונפליקטים בין שני ההורים, ביחוד במקרי גירושים. יש ראיות מבוססות לכך, שלקונפליקטים בין ההורים לפני, במהלך ואחרי הפירוד יש השפעה שלילית על יכולתם של הילדים להסתגל. חשוב לזכור גם את המאפיין הזה, המאפשר לנו להבין טוב יותר את הדרך בה היעדר דמות האב משפיע על ילדים.

ילדים הגדלים עם הורה אחד בלבד, חיים תחת אחריות אדם שאין לו תמיכה מבן זוג,  שאינו יכול להשתחרר לרגע מלשמש כהורה, שאינו מתחלק בהיבטים הקשים, כמו גם המהנים, של בילוי וגידול ילדים. תחושה זו של עומס, המורגשת על ידי הורים יחידניים, באה לידי ביטוי בקשיי הורות המשפיעים על ההתפתחות של הילדים.

מצידו השני של המטבע, הילדים בנסיבות אלה אינם שותפים במערכת יחסים אינטימית ואכפתית עם עוד אדם, שמתעניין בהתפתחות ובטיפול בהם. פסיכולוג התפתחותי אחד טען כי ניתן לסכם את מכלול הידע הקולקטיבי שלנו בנושא הפסיכולוגיה ההתפתחותית במשפט ש"כל ילד זקוק לאדם שמתעניין בו". אני הייתי משנה את הדברים ואומר:  ילדים מרגישים טוב יותר כאשר ישנם שני אנשים המביעים עניין רב בחוויותיהם ורגשותיהם. אחד הדברים המגבירים את ההשפעות של היעדר דמות אב הוא, שהילדים מתחנכים ללא אחת מהדמויות הללו ועל ידי דמות אחרת הנתונה למידה רבה של מתח – רגשי, פסיכולוגי וכלכלי.

על מנת להבין את ההשפעות של היעדר דמות האב, חשוב להבין כי כאשר האב אינו נמצא בבית, המשמעות אינה מוגבלת לכך שאין דמות גברית לחיקוי, ישנם היבטים נוספים בתפקיד האב, כגון הפרנסה, השותפות והתמיכה באם, שאינם ממומשים באותו האופן. עלינו להכיר בכך שאבהות אינה תפקיד חד מימדי, אלא תפקיד בעל היבטים רבים, וכן בעובדה שבהיעדר האבהות במשפחה, ההשפעה על הילד עלולה להיות מזיקה.

מחקרים מתאמיים

המחקרים המתאמיים נערכו בערך באותה תקופה שבה המחקר התמקד על היעדר דמות האב ולכן אין זה מפתיע שהסוגיות הראשוניות היו דומות. השאלה הראשונה הייתה "מה קורה לבנים שאביהם אינם גבריים?" וכך תוכנן מערך הבוחן את מידת הגבריות של האב, מידת הגבריות של בנים ואת הקשר הברור בין שני המדדים. לצערנו, לא נמצאה קורלציה ברורה בין השניים.
למעשה, לא היה כל קשר בין מידת הגבריות של האבות ומידת הגבריות של הבנים, ולאחר אתנחתא קצרה לבחינת התוצאות, הבינו החוקרים כי בהתלהבות שלהם להוכיח את החשיבות של אבות גבריים, הם שכחו כי צריכה להיות סיבה לכך שבן ירצה להידמות לאביו. וכך, במקום לבחון את מידת הגבריות של האב, ייתכן שיהיה צורך לבחון את מערכת היחסים בין האב לבנו. לכן, כאשר מערכת היחסים הוצגה כמשתנה במשוואה, חוקרים גילו כי קיים קשר בין מידת הגבריות של אבות ובנים, למרות שקשר זה היה ברור רק כאשר מערכת היחסים בין השניים הייתה חמה וקרובה.
ככל שהתעמקו במחקר זה, הם גילו כי הנקודה החשובה היא למעשה החמימות והקרבה שבמערכת היחסים ולא מידת הגבריות הבאה לידי ביטוי בה. ככל שמערכת היחסים בין האבות והבנים הייתה קרובה יותר, כך עלתה הסבירות שהבנים יפגינו מאפיינים הנתפסים על ידי החברה כבעלי ערך. מעניין לראות כי המחקרים שנערכו בשנות ה-50' מראים כי בנים שהיו קרובים לאבותיהם היו גבריים. בבחינת המחקרים שנערכו בשנות ה-80', עולה כי בנים בעלי קרבה רבה לאביהם היו יותר אנדרוגניים. כלומר, החמימות האבהית היא הנתפסת כתפקיד הזוכה לתמיכה חברתית רבה יותר, ולא הגבריות לשמה.

עם התרחבות תחומי העניין – התרחבות שאינה כוללת רק בנות (עלינו להתייחס אליהן כאל המגדר הנשכח מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית בשנות ה-50' וה-60'), אלא גם מגוון רחב יותר של תוצאות, אנו מגלים מספר רב של מחקרים המוכיחים כי ילדים בעלי מערכות יחסים חמות וקרובות עם אביהם מסתגלים טוב יותר מבחינה פסיכולוגית, מגיעים להישגים טובים יותר בלימודים, פחות נוטים להיות מעורבים בהתנהגות אנטי חברתית ומפתחים מערכות יחסים טובות יותר עם הזולת – כילדים, מתבגרים ומבוגרים.

החשיבות של גל מחקרים זה נעוצה, לדעתי, בעובדה שהוא החל בניסיון להתמקד בהיבט ייחודי של האבהות והגיע למסקנה, שאותם מאפיינים שהפכו את האימהות לחשובות לילדיהם הם המאפיינים ההופכים גם את האבות לחשובים לילדיהם. נראה כי ישנה פחות חשיבות למאפיינים אבהיים מסוימים מאשר לה ציפו.

מעורבות גוברת  (involvment)

תחום המחקר השלישי התמקד באבות, שהיו מעורבים באופן יוצא דופן בחיי ילדיהם. היה זה גל מחקר אשר החל באמצע שנות ה-70' על ידי אנשים כמו גרהאם ראסל, אשר עקבו אחר משפחות, שבהן האבות היו המטפלים העיקריים בילדיהם או שהשתתפו באופן שווה בטיפול בילדים, ובחנו את ההשפעה של עובדה זו על התפתחות הילדים. גל המחקרים הראשון הציג ממצאים, לדעתי מפתיעים עבור עורכי המחקרים, שעל פיהם ילדים, שחונכו בעיקר על ידי האבות, הצליחו יותר מאשר ילדים, אשר התחנכו במסגרות מסורתיות. הסיבה לכך לדעתי אינה שאבות מגדלים את הילדים טוב יותר מאשר האימהות, אלא שהמחקרים התייחסו למשפחות המהוות אוכלוסייה מאוד ייחודית – משפחות שבהן האבות והאימהות יכולים היו לחלק את תחומי האחריות שלהם באופן התואם את הערכים והיעדים האישיים שלהם. היו אלה מחקרים על משפחות שבהם גברים רצו להישאר בבית והיתה להם עבודה שבה יכלו לארגן את זמנם באופן גמיש. כל האימהות במשפחות שנחקרו לא רצו להסתפק בלהישאר בבית עם הילדים כאמא במשרה מלאה.

לדעתי, המחקרים הללו שמו דגש על החשיבות העצומה שבהכרה כי אבות הם חלק בסיסי בתא המשפחתי כתוצאה מהקשרים חברתיים רחבים יותר וכי הגורמים החשובים בהתפתחות הילדים קשורים במשפחה – כקבוצה חברתית כוללת. במשפחות אלה, הנקודה החשובה הייתה שהן היוו, אם תרצו, מערכות יחסים הרמוניות בין ההורים ושהרמוניה צרה זו בתחום ההורות היא שהתפרשה ליתרונות בקרב בילדים. במילים אחרות, אנו רואים כאן הוכחה לכך שבמקום לבחון רק את המאפיינים האישיים של אימהות וילדים, עלינו לבחון גם את מערכת היחסים שלהם עם אחרים, משום שאיכות מערכות היחסים מגינה ותומכת בילדים ואף מהווה דוגמה.

היקשרות (attachement)

סדרת המחקרים האחרונה התמקדה ביצירת היקשרויות בין אבות לתינוקות. מחקרים אלה מוכיחים – דבר שנראה היה יוצא דופן באותה עת – כי תינוקות, אפילו בתאים משפחתיים מסורתיים בהם האימהות נשארו בבית עם הילדים והאבות יצאו לעבודה, פיתחו היקשרות לשני ההורים. מחקרים אלה הראו עוד שליחסי ההיקשרות הללו לשני ההורים יש השפעה משמעותית על התפתחות ילדים למרות שאין זה מפתיע כי מערכת היחסים עם האדם המבלה זמן רב יותר עם הילדים נוטה להיות בעלת השפעה רבה יותר. יחד עם זאת, נראה כי ילדים בעלי מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם שני הוריהם, נוטים להצליח טוב יותר מאשר ילדים שמערכת היחסים שלהם עם הורה אחד היא פחות בטוחה. באופן דומה, ילדים בעלי מערכת יחסים לא בטוחה עם שני ההורים הם אלה שסובלים הכי הרבה. מהשלב המוקדם ביותר, המחקרים הללו שמים דגש על כך שהקשר או מערכת היחסים שהוא או היא מייצרים הם בעלי משמעות וחשיבות רבה מאוד. הם גם הדגישו שהגורמים היוצרים היקשרות בטוחה לאימהות הם אותם גורמים התורמים להיקשרויות בטוחות לאבות.  ילדים יוצרים מערכות יחסים בטוחות עם אנשים רגישים, חמימים, אכפתיים ומעורבים, ללא קשר למגדר של אותו האדם.

אם ניקח בחשבון את התוצאות של המחקרים הללו באופן כללי, נגלה מספר מאפיינים הקשורים להסתגלות טובה יותר של הילדים.

ילדים מרוויחים מ:

• חום מצד ההורים
• מעורבות של ההורים
• הרמוניה משפחתית
• היעדר מתח כלכלי
• היעדר קונפליקטים במשפחה

בממוצע, ילדים זוכים להצלחה רבה יותר כאשר ההורים שלהם חמים ומעורבים. שימו לב שאני משתמש כאן במונח "הורים" ולא "אבות", משום שאין ממש ראיות לכך שהחמימות משפיעה יותר או פחות כמאפיין של אחד ההורים. במילים אחרות – אותם המאפיינים של היחיד הם חשובים, ללא כל קשר למגדר.

בנוסף לכך, המחקרים הללו מראים כי עלינו להביט אל מעבר למערכות היחסים של ילדים מסוימים עם הורים מסוימים ולבחון את ההקשרים החברתיים הרחבים יותר בהם הילדים גדלים. רוב הילדים עדיין גדלים בהקשר שבו ישנם שני מבוגרים, נשואים או לא, הורים ביולוגיים או לא. לאיכות מערכות היחסים בין האנשים הללו ישנה חשיבות רבה ביכולת ההסתגלות ובהתפתחות של הילדים הללו. באותה מטבע כמובן, קונפליקט משפחתי הוא אחד הגורמים השליליים ביותר, אולי אפילו הנפוץ ביותר, הגורם לחוסר הסתגלות אצל ילדים. בארצות הברית, חשוב להדגיש את החשיבות של היעדר מתח כלכלי – אין לנו מערכת ביטוח לאומי המבטיחה תמיכה כלכלית מספקת וקיימות הוכחות ברורות לכך שלעוני ולמתח כלכלי יש השפעות שליליות על יכולת ההסתגלות של ילדים.

התפקידים המגוונים של אבות
לסיכום, אם נחזור לשאלה שהצגתי ככותרת להרצאה שלי: "בשביל מה צריך אבות?" נגלה כי לאבות יש תפקידים שונים ומגוונים. התפקידים הללו מוצגים להלן, בסדר אקראי ולא בסדר חשיבותם:

• מטפל
• בן זוג
• מפרנס כלכלי
• מחנך
• מאהב
• דמות לחיקוי
• תומך באם
• מספק הגנה 

הנקודה שברצוני להדגיש אינה בתפקידים הספציפיים של האבות, אלא בעובדה שישנו מגוון רחב של תפקידים עבור אבות וכן שתפקידים אלה ממולאים בדרך כלל גם על ידי האימהות. ברצוני להוסיף ולהדגיש, כפי שנאמר בתחילה, שאיננו יכולים לזהות את תפקיד האב באופן ייחודי ובמונחים של מאפיין אחד של האב ההופך אותו לחשוב יותר או מאפיין ייחודי בתרבות מגוונת כמו זו.

משפחות שונות בבריטניה יחלקו את התפקידים ותחומי האחריות בין ההורים בצורה שונה. הדבר חשוב על מנת להבטיח כי להורים תהיה ההזדמנות לקבל החלטות התואמות את הערכים, הצרכים והמטרות שלהם ולא להכתיב מוסכמות לגבי תפקיד האם. איננו רוצים לעשות את אותן טעויות ולומר לאבות מה עליהם לעשות. ילדים צריכים מערכות יחסים עם הוריהם. עלינו לאפשר להורים למלא את התפקידים המשפיעים במידה מקסימאלית על ההתפתחות של ילדיהם. 

_________________________

פרופ' מייקל לאמב משמש כיום בתפקיד ראש המחלקה לפסיכולוגיה חברתית והתפתחותית באוניברסיטת קיימבריג' שבבריטניה. לפני כן היה בין השאר מנהל המחלקה להתפתחות חברתית ורגשית במכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות אנושית במרילנד. פרופ' לאמב, יהודי אמריקאי, עשה מספר שנים באוניבסיטת חיפה בישראל. הוא פרסם מאמרים רבים בתחום התפתחות הילד, תוך התמקדות ביחסי הורים-ילדים, טיפול בילדים שלא על ידי ההורים וראיונות משפטיים. ספרו "תפקיד האב בהתפתחות הילד" נחשב ספר יסוד בתחום התפתחות הילד.

תומלל ע"י דיויד קאנון מארגון Equal parenting בבריטניה
תודות למאיר חמד על העמדת התרגום לרשותנו.